ערכים תזונתיים של אבטיח

האבטיח מכיל ויטמינים רבים כגון: B5, B3, B6 ובטא קרוטן. בנוסף, האבטיח הוא מקור יעיל לליקופן, בדומה לעגבניות, ולנוגדי חמצון אחרים כמו ויטמין C. מנה של 250 גרם אבטיח מספקת כרבע מהמנה היומית המומלצת לאדם מבוגר של ויטמין C. האבטיח מכיל כ-30 קלוריות ל-100 גרם ושיעור הסוכרים שבו הוא 6.2%. האבטיח משתן ומנקה את מערכת העיכול. קליפת האבטיח מכילה ריכוזים משמעותיים של ציטרולין.

​

שימושים באבטיח

האבטיח הוא אחד מפירות הקיץ האהובים בישראל. עונת האבטיחים בישראל מתחילה בחודש יוני, מגיעה לשיאה ביולי ומסתיימת באוגוסט, כאשר מרקמו של האבטיח הופך ספוגי. יש הסבורים כי ניתן לזהות אבטיח איכותי ומתוק (שמרקמו אחיד) אם הוא משמיע צליל עמוק אם מכים עליו, ישנם מוכרים המציגים עצמם כמומחים לבחירת אבטיח, בודקים את איכותו של האבטיח על ידי טפיחה בכף יד פתוחה והאזנה לצליל המתקבל, וממליצים עליו ללקוח. אבטיחי קאקון היו ידועים בטיבם ויוצאו דרך נמל מכמורת לעזה ולמצרים.

​

מלבד אכילת הפרי ניתן לקלות את זרעי האבטיח השחורים או הלבנים להכנת פיצוחים, וכן להפיק מהם שמן מאכל. זן אבטיח הגרעינים הנפוץ בארץ נקרא מללי. המללי מכיל גרעינים רבים וגדולים במיוחד. קטיף המללי מתבצע על ידי מכשיר מיוחד המפצח את הפרי ומוציא את גרעיניו, בעוד שאת הליבה והקליפה הוא משאיר בשדה. את קליפת האבטיח ניתן להחמיץ, והיא מאכל אהוב על בהמות.

​

מה זה דוכן אבטיח בלי גרעינים?

בדוכן אבטיח ניתן להגיש גם אבטיח בלי גררעינים, אבטיח בלי גרעינים הוא זן מיוחד אשר פירותיו עקרים ונושאים בתוכם רק מספר מועט של מעטפות הזרע – שקיקים לבנים דקיקים וקלים לאכילה. על מנת ליצור פרי נטול גרעינים יש לגדל תחילה צמח אבטיח טריפלואידי על ידי הפריה של צמח נקבה של זן טטרפלואידי באבקה של צמח מזן רגיל, דיפלואידי. זרעיו של הצמח הטריפלואידי גדולים יותר מהזרעים של הצמחים הדיפלואידיים וגדלים לצמחי אבטיח טריפלואידיים שהם עקרים בהפריה הדדית. עם זאת, כשפרחים נקביים של צמח טריפלואידי מואבקים באבקה של צמח דיפלואידי רגיל, נוצרים פירות עקרים שהם האבטיחים בלי גרעינים. לפיכך, בשדה שבו זורעים את הצמח הטריפלואידי נזרע בסמוך גם צמח דיפלואידי רגיל שיפרה אותו על ידי האבקה.

​

אבטיח קוביה

חקלאים יפנים מגדלים אבטיחים בכלי זכוכית בצורת קובייה ומצליחים לייצר כך אבטיח בצורת קובייה, שהוא קל יותר לאחסון ומשמש בעיקר חפץ נוי, כיוון שאינו אכיל. מחירו של האבטיח יכול להאמיר לעד פי ארבעה ממחירו של אבטיח רגיל.

​

אבטיח ביהדות

אבטיחים נזכרו פעם אחת במקרא בסמיכות ל'קשואים' בין מיני הירקות שאכלו בני ישראל במצרים: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר י"א, ה'). גידולי המקשה העסיסיים הללו שהושקו במי הנילוס ביטאו את הניגוד למדבר סיני הצחיח, ולפיכך בני ישראל התלוננו: "נפשנו יבשה" (שם, ו').

​

ה"אבטיחים" מזוהים בקרב רוב התרגומים והפרשנים המאוחרים (רס"ג, רש"י ועוד) עם Citrullus lanatus. שמו של האבטיח השתמר גם בשם הארמי והערבי. המונח היווני pepon, וכן המונח הערבי 'בטיח', הם שמות קיבוציים הכוללים את המלון (melo cucumis).

​

ישנן עדויות בוטני-ארכאולוגיות רבות לגידולו של האבטיח במצרים מהאלף השני לפנה"ס. זרעים נמצאו גם באזור ארץ ישראל בבאב א-ד'רע (אזור מואב) מתקופת הברונזה הקדומה ובתל ערד מהתקופה הישראלית. גידול האבטיח נזכר רבות גם במקורות מתקופת המשנה והתלמוד, מימי הביניים ועד העת החדשה. נראה שהאבטיח המקראי היה בעל פרי קטן יחסית וציפה תפלה, בוית כנראה מאבטיח הפקועה, ורק החל מימי הביניים התפשטו בכל העולם הישן אבטיחים בעלי ציפה עסיסית ומתוקה בדומה לזנים המוכרים בימינו.

​

בישראל נוהגים לכנות גאודות המצויות בסלעי גיר ודולומיט במקומות שונים בארץ בשם "אבטיחי אליהו" ויש להם אזכורים רבים בפולקלור המקומי.

​